רשומות מלב ים 18 - לשחרר את הפחד.

בס"ד

אומרים שהכל זמני, גם הפחד שלי מנשים. 

קשה להגיד דבר כזה בקול, קשה להודות בזה. איך בכלל פותחים קטע פרוזה במשפט - אני מפחד מ.. איך מודים בזה שאתה מפחד, איך מצליחים להיות רגיש וסקסי בו זמנית, האם זה בכלל אפשרי? להיפתח נהיה מאוד אופנתי בזמן האחרון אבל ברגע האמת, ובמיוחד לגברים, ובמיוחד לי - מסתבר שזה די קשה. 

אז בואו נדבר על זה רגע -
יש לי פחד מנשים. חזקות, חלשות, גבוהות, נמוכות, הן מפחידות אותי.
האם זה קשור למאמי אישיוז? לא. חחחח מה ז"א לא, אינני מתכוון שאני בנוי פסיכולוגית באופן מושלם וחסר מאמי אישיוז, לכולם יש וברור שגם לי.
כוונתי ב'לא' הזה היא שיש כאן סיפור עמוק יותר, מורכב יותר, מעניין יותר.
סיפור שיש להתקרב אליו ולספר אותו בעדינות הראויה.

השוק הראשון שלי היה כשהתחלתי לעשות סקס בקטע מקצועי, אישה יפה וחכמה, זוגיות ארוכה. שכבנו פעם, פעמיים, שלוש,  עד שהבנתי שהיא לא גומרת, אפילו לא קרוב. בפעם הראשונה פגשתי מישהי שהסתכלה לי בעיניים ואמרה לי 'גבר, לא מספיק טוב, יאללה לעבודה'. האגו שלי כמעט מת, חשבתי שזה הסוף, הנה אני מת וגמרנו, האגו הלך למלא טופס טיולים ועוד שנייה אני עף מהגדוד. אחרי כמה שעות של שברון לב, עצבים, וסצינות מדומיינות שהרצתי לי בראש על איך אני גורם לה לגנוח ככה שהיא תראה כוכבים, החלטתי לקחת את העלבון הזה כאתגר ולהתחיל להתאמן. קראתי על טנטרה איפה שרק יכולתי, חיפשתי מאמרים, ספרים וכל מה שהצלחתי לשים עליו את ידי כדי להתאמן ולהצליח להחזיק קצת יותר בסקס, כדי להצליח לגרום לה לגמור. באחד משיטוטי בקניון כלשהו ברמת גן נכנסתי לסטימצקי ומצאתי במדף הייעודי ספר בשם 'המדריך לגבר הרב אורגזמתי'. לקחתי אותו הצידה וקראתי בו ככה שמי שמביט בי לא מצליח לראות באיזה ספר אני קורא, התביישתי. מצאתי שם כמה תרגילים בסיסיים ואיורים מעניינים, שמרתי את זה בראש, חזרתי הביתה והתחלתי להתאמן, ז"א לאונן. 
במשך חצי שנה ניסיתי להביא את עצמי למצב שאני יכול לגמור בלי לשפוך, ולהחזיק כל פעם מעט יותר. הרגשתי כמו חלוץ מטעם עצמי באולימפיאדת הסקס הבין מימדית, לוחם עם מטרה אחת בראש - להצליח לגרום לה לגמור. שום דבר אחר כבר לא היה חשוב, קמים בבוקר, עובדים, חוזרים הביתה, ויאללה להתאמן. שוב, ושוב, ושוב, נשימות ותרגילים, עוד פעם, ועוד פעם, ועוד פעם, עד שאחרי מעט יותר מחצי שנה התחלתי להרגיש שינוי. לאט לאט הרגשתי שאני מצליח לחבר בין המוח והגוף, בין הלב והזין, עד שסוף סוף זה קרה - היא גמרה.
הרגשתי כאילו כבשתי את פסגת האוורסט אחרי שניצחתי לבדי את אנטיוכוס, מייקל ג'ורדן, וסאקר ממלך האריות. הרגשתי כמו שהשטוחיסט הראשון שהדליק משואה הרגיש ביום העצמאות שאחרי נפילת הקבאל. היום אני יכול לומר בלי להתבייש - היא לימדה אותי לזיין.

כאן מתחיל הסיפור להסתבך, דווקא בגלל כל הנ"ל נקשרתי רגשית למערכת היחסים הזאת בצורה מאוד לא בריאה ובמשך ארבע שנים לערך כל עולמי סבב סביב השאלה האם אנחנו ביחד או לא ביחד. על הדרך הספקתי לקבל ממנה מכות של ממש, כן כן, קראתם נכון. יום אחד היא התחרפנה והביאה לי מכות, חיבקתי אותה עד שנרגעה. לא היה לי משהו אחר לעשות, זה היה או זה או לברוח לתאילנד. היתה לנו מערכת יחסים מאוד אינטנסיבית, קשוחה, רעילה, מלאת תשוקה, כעס ודרמה. אחרי 4 שנים של סיוט מתמשך לקחתי מטפל כדי שיעזור לי לשחרר אותה, הייתי אסיר בתוך כלא רגשי, אסיר שמאוהב בסוהרת שלו. 
יצאתי מהסיפור הזה חלש ופצוע ואחרי לא הרבה זמן כשנפלתי בכמעט רבע מליון ש"ח, כל הלחץ והכעס, כל החרא שצברתי ב4 שנים שהיינו יחד הפך ל3 שנים נוספות של קרוהן, בתי חולים, התעלפויות, וכמה מצבי קיצון שהיו מאוד קרובים למוות.
היא האישה הראשונה שהצליחה להבהיר לי שהמין החזק במישור עליו אנחנו חיים אינו המין הגברי. אם היתה לכם פנטזיה כזו אז תשכחו מזה, פשוט תשכחו מזה. נשים הן ללא ספק המין החזק והחכם ביותר בעולם.  
נשים יכולות לשמח אותך או להעציב אותך, נשים יכולות להמליך מלכים ולהפיל אותם בהינד עפעף, הן מכשפות, אלות, ובאותה מידה שהן יכולות להיות נעימות, הן גם יכולות להיות ממש אבל ממש לא.

נדלג על כל אותן אלו שאהבתי ולא אהבו אותי חזרה, או שטעיתי בלשוני פעם אחת והן מחקו אותי בשל כך (אחים שלי, עצה קטנה - להיות כנה זה סקסי רק לגבי עצמך, כשאתה כנה לגבי מי שמולך בדרך כלל זה לא נגמר טוב) נדלג על כל אותן נשים שלמרות שחשבתיהן לרגישות וחכמות לא השכילו לראות את מה שבפנים, את החלקים שמעבר לדרדס המחוספס שאני. נדלג על אלו שהצעתי להן את ליבי על מגש והן לא רצו אבל את כל החברים שלי בשכונה הן דווקא כן רצו. נדלג עליהן כי האמת שאי אפשר לצפות מבני אדם לכלום, לא ליחס, לא לאמון, לא לאמת, לכלום. עם כל משבר הקורונה המבויים וכפיית חצילים, אהה ז"א חיסונים, בני האדם הוכיחו את עצמם כגזע בעל יכולת הכחשה מרשימה במיוחד, כזו שלא הייתה מביישת את יהדות פולניה בשיא תפארתה - מולדת הגפילטע פיש, הצ'ונט וההכחשה הרדיקאלית. 

הכאפה הבאה הגיעה דווקא מצד מישהי שכנראה, כך מסתבר, דווקא חיבבה אותי. עברתי למקום חדש וחבר ילדות שכבר גר שם לפני כן ישב איתי לקפה והסביר לי איך הדברים מתנהלים. הוא סיפר לי על מישהי שפגעה בו והשפילה אותו, ואפילו לא היתה מוכנה להודות בפני כל החבר'ה שהיה בניהם בכלל משהו. הוא סיפר שהיא היתה מתנהגת בצורה צבועה וקיצונית, מיסטר הייד בתוך הבית, וד"ר ג'קיל כלפי חוץ. במבט לאחור יכול להיות שהיה עדיף לו לא הייתי מקשיב לו, אבל יכול להיות שגם טוב עשיתי שהקשבתי לו, כי עם כמה שהסיפור הזה נגמר לא נעים, זה יכל להיגמר הרבה יותר גרוע אם הייתי נופל כמוהו, ברשת של אותה אחת. 

מעט אחרי שהגעתי היא התחילה לבלוש לכיווני וענתה לי בעוקצנות איזה פעם פעמיים בקבוצת הווצאפ השכונתית בה חברים מעל 100 פלוס בני אדם, צעירים ומבוגרים כאחד. התלבטתי אם זה בגלל שהיא רוצה אותי או שהיא רוצה להשתיק אותי, ככה או ככה התחלתי חושש שמה שקרה לחבר שלי, ולעוד כמה וכמה באותה שכונה, עומד לקרות גם לי. כשפנתה אליי בפרטי עם דיבור מעט מתנשא אחרי שהטיפה לי מוסר בקבוצה, שלחתי לה הקלטה שמסבירה באופן חד וחלק שאני לא מעוניין בה, ושלא תטיף לי מוסר כי "איפה שאני לא הולך בשכונה אני שומע על לבבות שהיא שברה ואנשים שהיא פגעה בהם". היום אני מבין שטעיתי ויכולתי לדבר אחרת לגמרי, אבל אז פעלתי באופן אינסטנקטיבי כדי להגן על עצמי, מתמודד קרוהן רגיש ועדין שממש אבל ממש לא מתאים לו עוד מערכת יחסים רעילה ומפחידה. אדם רגיל שהייתי שולח לו כזו הודעה היה שואל אותי מאיפה אני יודע את מה שאני יודע, או עונה לי באיזה אופן, נותן לי הזדמנות להסביר. היא לא נתנה לי אפילו שנייה להסביר או להתנצל, היא מייד פרסמה את ההקלטה הזו בקבוצה השכונתית ועשתה לי כזה שיימינג מגעיל עד שאחד שהיה לו קטע איתה (שאחר כך גם התנצל על זה, והודה מולי באופן מפורש שטעה וש'נשים יכולות לסובב לך את הראש') העיף אותי מהקבוצה.
מיד התחילה סערה, אנשים שראו אותי ברחוב עיקמו את הפרצוף וטענו שאני חצוף וש'מה אני מדבר אליה ככה' ו'מי הרשה לי בכלל' וכו', ולא שינה ולא עזר כלום כשהסברתי להם שזו היתה שיחה פרטית ושעניתי את מה שעניתי כדי שהיא לא תפגע בי. הם החליטו ושפטו אותי כמו ששאר החברה שפטה אותי - כמו הטיפש שפתח חזית מול הנקבת אלפא של השכונה שכולם מריירים עליה. כמה אנשים שלחו לי הודעות עידוד בפרטי והודו בפניי שהיא אכן פגעה בהם, אמרו לי תודה אבל זה נשאר בפרטי, הם לא העזו לדבר על זה בקבוצה אחרי שראו מה קרה לי.

במבט לאחור הייתי אומר לעצמי לא לומר את המשפט המטומטם הזה ולדחות אותה באופן רגיש ונחמד, עם חיוך על הפנים 'לא, תודה' וסיימנו. אבל זה כבר היה, זה קרה, והמחיר ששילמתי על המשפט ההוא היה כבד, כבד מאוד.
הפכתי למנודה, אאוטסיידר אין מיי און הום. חברים טובים סיפרו לי שהיא הולכת ומטנפת עלי בכל מקום אפשרי, ממש מסע השמצות על כמה אני חצוף וחסר רגישות, כשכל מה שעשיתי היה להגן על עצמי מעוד אחת שתפיל אותי לבית חולים.
עשיתי טעות, בהחלט, אבל התגובה שלה היתה חסרת פרופורציות באופן לא הגיוני בעליל, לעשות חרם על מישהו רק כי הוא העז לדבר אמת שלא נעים לשמוע, גם אם זה לא מתפקידו לומר אותה, וגם אם הוא צריך להיות בשקט ולהסתגל כמו כולם, ככה לא עושים, נקודה.
עברה מאז שנה, ויותר, אבל זה לא עזר. אחרים אולי הדחיקו את המקרה הזה לפאתי התת מודע, אבל אני לא. אני זכרתי את זה וזוכר את זה עד היום, כל פעם שאני רואה אותה אני מתכווץ ונזכר שבגללה אנשים חושבים שאני מוזר. 
האמת לא רק בגללה, אני באמת אדם בעל דעות שונות מהמקובל עם כל העולם השטוח, אלים, קסם, וכו', אני פאקינג מוזר אבל לא הגיע לי הנידוי המגעיל הזה. לאף אחד לא מגיע להסתובב בעולם הזה בתחושה שלא רוצים אותו, שלא מעוניינים בקרבתו. היא הורידה לי את הביטחון ברמה כזו שהשתבללתי בתוך עצמי והפסקתי ללכת למסיבות ולהיפגש עם אנשים. הרגשתי כל כך פגוע מבני אדם, שמיהרו לשפוט בלי לדעת כלום, שעל סמך משפט של אישה החליטו למחוק אותי מהרשימה, שהחלטתי להתנתק מהם לגמרי.

גילוי נאות, גם אני יצאתי מאנייאק לפעמים. לא מזמן יצאתי עם מישהי, טיילנו, בילינו, היה כיף ממש. יום למחרת לא צלצלתי, גם כי הייתי עסוק מאוד בלימודים אבל גם כי להיפתח מול מישהי עם הפוביה שלי, וואלה זה מפחיד. חיכיתי כמה ימים כדי לעכל את מה שאני מרגיש, ועד שסיימתי לעכל היא כל כך נעלבה שלא צלצלתי, שהיא חסמה אותי ולא רצתה לדבר איתי יותר, ובצדק. היה מגיע לה שאצלצל מייד למחרת ואומר לה כמו גבר שאני לא מרגיש שזה מדויק לי ושאני ממשיך הלאה, אבל הדחקתי, כמו פולני טוב, הדחקתי ושילמתי את המחיר.

אז אם לסכם את מה שאני מרגיש כלפי נשים - אני מפחד מהן.

כדי לסיים בנימה אופטימית אומר שאני לחלוטין פתוח לשנות את מה שאני מרגיש. עודני מחכה ומתפלל שבורא עולם ישלח לי את האישה שלי, זו שהכריזו עלינו עוד לפני שנולדתי. מכשפה חכמה, אוהבת, טובת לב, יפיפיה אמיתית. כזו שתצליח להמיס את החומות ולעשות יחד אהבה, משפחה, חיים. כולנו בני אדם, כולנו טועים, החכמה היא לסלוח - לאחרים ולעצמנו.