אודות

                                    "העצב אין לו סוף, לאושר יש ויש.."
                                                                "יש גבול לשנאה אין גבול לאהבה"
אז יש מתי כספי ויש אהוד בנאי, יש אלברט איינשטיין ויש רוב סקיבה, יש רומן גארי ויש אמיל לז'אר.
מבין שלל הדמויות שמסתובבות כאן במטריקס הייתי רוצה לראות את עצמי בתור מין פיראט רוחני או אנרכיסט רעיוני,
רובין הוד שגונב מהקונספירטורים ומעניק את האוצרות לקהל הרחב.

קוראים לי אלון מיטב אני יוצא בשאלה וחוזר בתשובה וחוזר חלילה (מי זו חלילה?)
חי על קו התפר בין מדע ואמת, בין שיווק לכישוף, בין מוזיקה קלאסית לגואה של פעם.
אמן וזמר, יוצר, פובליציסט, ובגדול בנאדם פרובוקטיבי שאוהב לאתגר, לרגש, לעצבן,
ולהצביע על עירומו של כל מי שמעז לכנות עצמו "מלך"..

בבלוג הזה אתרכז בקטעי פרוזה מציר הזמן עליו אני גולש שמתחיל אי שם בשנת 2009.
הייתי תלמיד בישיבת ההסדר בישוב תקוע ליד ירושלים, או יותר נכון "שוהה" בישיבת ההסדר 'תקוע'
תוך כדי לימוד קבלה ובליסת כמויות מסחריות של דוריטוס חמוץ חריף עם בוב מארלי ברקע וג'וינט חשיש דולק
מול העוצמה הפשוטה של מדבר יהודה ב3:00 בלילה כמאמר השיר הידוע "שלוש בלילה" של יעקב אוזן הגדול מכולם.
אז בין תפילת שחרית ב13:00 בצהריים לשירות קרבי בתור סמרטוט חוד בגדוד שמשון בקסבה של חברון
ייצאו לי כמה וכמה (וכמה) קטעי פרוזה משונים שרוב הסיכויים שהמקור המציאותי להשראה שלהם כבר נשכח מזכרוני.
מקווה שעם חלקם תזדהו, מחלקם תזדעזעו, ומחלקם אפילו תקבלו השראה..