רשומות מלב ים 17 - מישהי לרוץ איתה

יש רגעים מותחים בספר הזה 'רשומות מלב ים'.
בין סוחרי דאטא ורומן עם מכשפה, לאורגיה אפופת עשן,
בין בונים חופשיים ועד לשיח עם הגבוה שמתיימר לחצות את הגבול שבין אדם ונביא, בין עבד רגיל של המערכת לקוסם שמחליט על חייו.
אבל יש גם רגעי שפל, כאלו בהם אני שואל את עצמי אם מישהו אי פעם יבין ויעריך כמה סבל עברנו כדי לומר את האמת. כמה סבלנות נדרשה מאיתנו באותם רגעים כדי לומר את המציאות כפי שאנחנו תופסים אותה. רגעים בהם אני מבין שלמרות כל הידע ולמרות הכישרון, מה שאישה רואה בך זה לא מה שהאלים רואים.
רגעים בהם אני תופס את הפער. יש הבדל גדול מאוד בין התפיסה של האלים\מציאות\קוסמוס את הכשרון שלנו ואת המתנה שלנו בעולם הזה והדרך להביא אותה לכדי ביטוי, לבין התפיסה האנושית הרדודה והצרה על מה נחשב ומה לא.
לצערנו או לשמחתנו האלים\המציאות מדברים אלינו בדרכים שונות מאשר בני אדם. לכן אל תתפלאו על נביא שמוצא עצמו מתבונן על אישה יפה ורוצה אותה, וחושק בה, כי היא מדברת אליו כמעט כמו המציאות עצמה - בסימנים, בהתנהגות, לא במילים מפורשות. הבעיה היא שלפעמים גם לנביאים ובכלל, לאנשים בעלי תפקיד מעט רחב יותר במציאות הזו,
גם להם יש ימים כמו היום.

אתם מחפשים את האמיתי, את מה שבאמת עובר עלינו. אתם רוצים לראות על מסך ענק את החיים הקטנים שלנו מאחורי מסכת הסלפי והפילטרים של האינסטה. מחפשים את מה קורה שם באמת. פעם היינו אומרים סקס, סמים, ורוקאנדרול, אבל היום בעידן ה'גליצ' הופ' ו'הדאבפרוגרסיב צ'יל זנון' זה נשמע יותר זקן מלומר 'מדליק' או 'גזעי'..
ודווקא בעולם האמיתי הזה, נטול הפילטרים והשקר, דווקא שם יש ימים קצת אחרים, יש ימים כמו היום.

היום אני מביט בה מתוסכל, היום אין לי מושג מאיפה להתחיל, מאיפה לגשת. היום אני אומר לעצמי שאולי כבר עשיתי כל מה שאפשר לעשות כדי לפתוח לה את הלב, כדי שתראה אותי, כדי שתהיה מוכנה להבין את עומק העוצמה שחבויה באדם הפשוט שאני. אני רומנטיקן חסר תקנה ועדיין מאמין בגוד אולד פשן וויב, אז הבאתי לה פרחים. שלחתי אותם עם פתק ושיר לקראת שבת וניגנתי לה את כל מה שאני מנגן, אפילו שתקתי כשהיה צריך. חיזרתי ממש לפי הספר, אבל בינתיים אין תשובה ברורה. אני תוהה אם היא באמת קשה להשגה או שהיא פשוט לא שמה עליי ועל השטויות שלי. שמעו, אני בחור מוכשר תודה לאל, וזיינתי לא מעט בחורות יפיפיות, כהוגן. אבל איכשהו תמיד כשאני פוגש באחת שאני באמת אבל באמת רוצה, משהו שם מתבלבל ואני לא ממש מבין איך להראות את עצמי איך אני משיג אותה.. כשהיא באה אז העולם משתנה ואני משתנה איתו, מתוך מחוייבות לדבר הנדיר הזה שנקרא 'התאהבות'. גם אם לא פעם היא הייתה חד צדדית, כואבת, ומאכזבת, עדיין יש מקום כלשהו בו אני מחוייב לאקט הזה, של להתאהב באישה ולרצות אותה. עדיין מאמין שהרומנטיקה לא מתה, שעוד נשארו אבירים כמוני, דון קישוטים כאלו שמאמינים בגירסה של האביר על הסוס הלבן במקום בזו של העשיר על הג'יפ, שאצלו מה שלבן זה הקוק.

התאהבות היא ממש כמו כישוף מוזר שגורם לך להתנהג בצורה אחרת, עדינה יותר, מסויימת.
תחשבו על זה רגע ככה - אדם אובססיבי על אופניים, כותב להם שירים, רוצה להיות בקרבתם כל הזמן, עד כדי כך הוא מכושף על ידי האופניים האלו שהוא אשכרה רוצה מגע פיזי איתם. אדם כזה היה בוודאי מתוייג כמטורף, אבל אם נחליף את המילה אופניים בשם של אישה פתאום זה חלק שגרתי מהחיים.
פתאום זה משהו שאנחנו מקווים ומצפים לו.
האמת? גם אני מתפלל לאהבה כזו כמו בסיפורים, וכזו שאנצח בה, כזו שאוהב ותאהב אותי חזרה.
אז יחד אתכם אתפלל שוב ואומר הלוואי:
הלוואי ואפגוש אישה כזו, שתגרום לי באמת להתרגש, להתאהב.
הלוואי שהפעם האלים יחייכו אלי ויסובבו את הגלגל ככה שזה סוף סוף יקרה, ויגיע תורי, לאהוב.

מישהי לרוץ איתה - דניאל סולומון (שיניתי כמה אותיות פה ושם..)
עכשיו תורי, עכשיו תורי לאהוב
עכשיו אני, גם לי מגיע
שתהיה, מישהי כאן קרוב
תחבק, ותרגיע
אחד אחד, את השדים במלחמה הזאת
אחד אחד, את הפצעים שלא נותנים לחיות

מישהי להיות איתה ביחד, לא לחוד
מישהי להיות איתה, ללכת לאיבוד
מישהי לרוץ איתה בגשם החזק
שבתוכי, תמיד יורד, ולא נפסק..

עכשיו תורי, עכשיו תורי לא לכאוב
עכשיו אני, גם לי מגיע
מישהי, שלא תיתן לעזוב
שאלחם, ואנצח
אחד אחד, את הקרבות במלחמה שבי
אחד אחד, היא תחבר את החלומות השבורים שלי

מישהי להיות איתה ביחד, לא לחוד
מישהי להיות איתה, ללכת לאיבוד
מישהי לרוץ איתה בגשם החזק
שבתוכי, תמיד יורד, ולא נפסק..
מישהי להיות איתה ביחד, לא לחוד
מישהי להיות איתה, ללכת לאיבוד
מישהי לרוץ איתה בגשם החזק
שבתוכי, תמיד יורד, ולא נפסק..
מישהי להיות איתה ביחד, לא לחוד
מישהי להיות איתה, ללכת לאיבוד
מישהי לרוץ איתה בגשם החזק
שבתוכי, תמיד יורד, ולא נפסק..

עכשיו תורי, עכשיו תורי לאהוב..