רשומות מלב ים 16 - מחשבות של מוצ"ש - הטוב הרע, והאדיש..

אז הערב חזרתי ממסיבה.
כזאת שהלכתי אליה ברגל, כי יום שבת היום, אבל כזאת שרקדתי בה ונדלקתי כהוגן, כי מה אכפת לי..
ואז המסיבה נגמרת ואתה שוב בבית, ורק אתה והאסיד יודעים מה הולך לך בראש. אז אתה כותב, כותב שיר שמרגיש כמו להיט כשבעצם מה שלהיט זה הרגש שלך באותו רגע, כי אתה דלוק מהתחת,
ואולי גם השיר סביר, אפילו טוב, והלחן נוגע.
שלחתי למתן שהוא אח יקר ומוזיקאי מה הוא אומר על השיר הזה, הוא אמר לי 'אולי אחרי שנה בלי פסיכודליה כשאתה סאחי בלטה תוכל לכתוב משהו באמת רגוע' 'אתה חייב לכתוב ולשיר יותר רגוע', הוא אומר לי..
אבל איך אפשר להיות רגועים בתקופה כל כך לא רגועה, אני שואל. מאיפה האומן הזה, שעולה ויורד עם הגאות והשפל, ימצא את השלווה הזו שכל כך נחוצה כדי לכתוב שיר טוב. מאיפה הפיראט הזה, שבזמן שכולם ישנים ונהנים חושב איך אולי בכל זאת אפשר לשנות משהו, איך אפשר לכתוב בלי דרמה כשאתה בנאדם כל כך דרמטי,
במצב כזה דרמטי פוליטית\חברתית\קיומית.

אנחנו חיים בתקופה בה אני כותב את הקטע הזה ושואל את עצמי אם בעתיד המוזר וההזוי שלנו
נוכל בכלל לפרסם פרוזה. אם ספרות וביטוי עצמי יוצאו מהחוק אחרי עוד כמה מגיפות מומצאות כמו הקורונה..
ואם כן, מי אנחנו עכשיו? מי הם אלו שמביטים בנו במראה? כבשים? זאבים? ציפורים?
מי אנחנו במשחק הזה שלא נגמר בין ההשראה והאדישות, הדיכאון והשמחה, השיגרה והדמיון?
מי אנחנו בקרב הזה, בין השלטון הפאשיסטי שמתחבא מאחורי תדמית ממלכתית, לבין המון העם, שרק רוצה לחיות?
האם אנחנו הגיבור, או הנבל, ואולי זה שמביט מהצד וחושב שהוא לא באמת חלק מזה..

אני שואל אתכם כאן, היום, בדמדומי הטריפ הזה שלי עם עצמי, כשאני לבד עם המחשב ומחשבותיי.
שואל אתכם כשאני  מרגיש גאון וטיפש בו"ז, גם אמן שהקדים את זמנו וגם כזה שבעצם היה אמור להיוולד במאה הקודמת.. אני שואל אתכם קוראיי שנמצאים אי שם, ספונים מתחת לשמיכה בתל אביב, או יושבים על מרפסת אי שם בהודו או בארה"ב, לבד שאתם. מי אנחנו? מי אנחנו בסיפור של עצמנו, כחברה, כשבט. האם אנחנו הגיבור או הנבל,
האדיש או המתערב, החכם או התם, ואולי שניהם...

כשהחרא יפגע במאוורר, כשנתעורר יום אחד לשלטון דיקטטורי אכזר, בו מותר ואסור לחשוב ולהתבטא באופן מסויים, בו יש קרינה מטורפת מפנסי הרחוב ומעקב אחרי כל מי שחי כאן 24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע. כשנתעורר יום אחד למציאות הזו, האם נוכל לומר שעשינו ככל יכולתנו? באמת אבל, האם באמת עשינו כל מה שיכולנו כדי למנוע את זה?
כי בגדול זה עוד לא ממש קרה, ועוד יש לנו אפשרות לשנות, יחד, היום.