הגיגים של בחור ישיבה השנה שנת 2009

חשבתי היום שכל השקר וכל היופי של העולם הזה היא המשמעות שאנחנו נותנים לכל מיני דברים,
מוסר לדוגמא- אף אחד לא יכול באמת לשכנע אותי מדוע שלא אלך ואגנוב \ ארצח\ כל מיני דברים רעים אחרים,
מכל אדם שני שאפגוש ברחוב, ואפילו לא מחבריי הטובים כי חברות ערכים ו.."זה ממש לא יפה לעשות את זה"
הן בגדול אמיתות שאנחנו החלטנו שהן נכונות בלא שום סיבה אמיתית מלבד מוסכמה חברתית.
דת למשל היא דוגמא טובה- לא משנה אם אני נוצרי יהודי או צ'רכסי ולא משנה מי יהיה המשיח שיגאל אותי
אל הטוב המגניב והיווו! הדברים מתנהלים בעל כורחי.
אף אחד לא שאל אותנו אם אנחנו רוצים לחיות ואם נראה לנו הגוף שקיבלנו או המשפחה שאנחנו חלק ממנה
או אם נחמד לנו שהנסיבות החברתיות הן כאלו וכהנה, המשיח יגיע כי כך צריך לקרות ואין לנו שום מושג למה. 
וזה בדיוק הקטע המגניב, שאני בוחר לחיות בתוך המערכת שרק אלוהים יודע מי המציא אותה בשבילי.
ולמרות כל זאת כל היופי הוא שאני בוחר 
ולא משנה אם אני מאמין בישו או במוחמד או בדינה השכנה המצורעת, 
כי העניין זה לחיות ולהאמין במשהו גדול ממני באלוהים אין סופי גדול ומגניב ושובב ולגמריי. 
המצחיק הוא שדווקא האנשים שמאמינים בחוסר המשמעות דווקא חסידי הניהליזם הם הם אלה שחיים את החיים כמו כולם. קמים בבוקר הולכים לעבודה עושים בוכתות של כסף ואוכלים פיתה עם שניצל, בלי טיפה אומללה אחת של מחשבה
על עצמי ועל דברים עמוקים בעולם המטורף הזה, דווקא הם שמאמינים בזה שאין במה להאמין
הם הם אלה שלא עושים כלום עם החיים המחורבנים שלהם, להיות אנרכיסט בקטע דתי זה הדבר הכי מגניב שקרה לי, 
משו פיסטוקים משו מזוכמיר, יעעעע.