טרמפ עם עופר לוי וג'סיקה בייל

אההה סליחה תגיד אתה מגיע לדימונה?-

מה זה עניינך?-

מזת'מרת מה זה ענייני עצרת לי טרמפ י'גנוב אז אני שואל לאן- 

כן כן לדימונה בוא עלה.

קליק, החגורה בפנים והצפצוף הזה שיש במכוניות החדשות נפסק לרווחת כל הנוסעים שמספרם לא עולה על שניים,
אלא אם כוללים גם את הזבוב המסכן שנתקע איתנו באוטו עד דימונה ובטוח שהנה הפעם הוא שובר את הזכוכית ועף החוצה אל השמיים הכחולים ואל הברד הכבד שבטוח ימעך אותו למוות.
הנוף המתחלף בחוץ דומה יותר ללכלוך כי ערפל וקר ולא רואים כלום,

או בהנגדה לשיר הידוע - "רואים קרוב רואים לכלוך".

כדורי ברד של מציאות סביבתית וכנות נופלים לי על האוזניים 

על אוזן שמאל במיוחד, ואני והאגו משחקים בכיסאות מוזיקליים על רקע "מקהלת הכלה" מתוך "לוהנגרין" של וואגנר.

אם להיות כנה אז באמת שהתבלבלתי, בין לתת ולקבל ,בין ביקורת לאשמה  ,בין אכפתיות ותלות ,בין קרבה לאהבה. ויאלללה עופר לוי ברבאק, ולמה לא בעצם- כלומר- אם יש לו מילים שמתארות מאוד פרימיטיבי אבל מאוד רסמי
את מצב הרוח של הבנאדם אז למה לא?

הרי מה זה משנה על איזה חוט אתה רוקד, ולאיזה תהום אתה עתיד ליפול והאם התולעת שתאכל אותך אחרי מאה ועשרים שירתה בצבא ההגנה לתולעים בקרבי, או שהיא קיבלה אבטחת הכנסה וקיצבת ילדים (קצבת תולעים יעני),
או שאולי זאת תהיה תולעת מהגדה ההמזרחית או המערבית או מהרובע הארמני או אולי מבית שאן בכלל.

מה זה משנה כל עוד עצמנו (נקודה).

מה זה משנה כל עוד עצמנו וכו', כל עוד עצמנו באגו , כל עוד עצמנו בלא לתת,
כל עוד עצמנו בניתוק מהיש מהאש מכל מה שמתרחש, 

כל עוד יש עצמנו ויש בחוץ אז כנראה שנמשיך לדשדש בבוץ

(עם שורוק אבל מתחת לב יעני בווווץ ואז זה נשמע חרוז).

אז היום פחות כיף לי , אומר הנהג.

תשמע, שברה לי את הלב זאתי, ואני נבוך. כי איך אפשר לנחם מישהו על דבר כזה?

להגיד לו שיהיה בסדר, אבל לא יהיה בסדר, ומאיפה אתה יודע בכלל.

להגיד לו שכל הבנות זונות? אבל זה לא נכון,

ויותר מזה,- כנראה שאם אומר לו משהו כזה אני והזבוב נמצא את עצמנו ליד מוצמוץ אל גרבייה
בלי תחתונים לכסות את האוזניים שלא ייפול עליהם ברד.

אז אמרתי לו , אחי אתה אוהב אותה?

נדלקו לו העיניים והוא אמר לי כן,

אבל כן כזה שאומר- אם תביא לי מתכון שיחזיר אותה אליי

אני יוצא מהאוטו מגדל זקן, פיאות, ונוסעים לבני ברק.

אני, שהכדור עם המומנט אצלי ביד ככה שאפילו אם  בר רפאלי וג'סיקה בייל עוברות פה בעירום מלא
ומחלקות חומוס מסבחה ואת התוצאות של הלוטו הבחור הזה ימשיך לנעוץ בי עיניים כאילו משהו ממש חושב עומד לקרות.

יושב לי ואין לי מה להגיד לו, כאילו, אחרי כל המתח והנסיעה והבחור שופך את הלב שלו , ולי אין מה להגיד.

אז חייכתי באילוץ ושאלתי אותו אם זה בסדר לעשן כדי להרוויח זמן. 

הוא מסתכל עליי ועוד שנייה התנגשנו בדרקון תועה שמזכיר בצורה שלו משהו שדומה  לעמוד חשמל. מעניין.

אתה אוהב אותה? אני שואל?

כן, הוא אומר, כן.

וכיף לך לאהוב אותה?

כן.

אז הכל בסדר?

כן.