על אד ווד- הבמאי ה...ביותר בעולם

שחור על סגול עם ציור של משהו שפעם התיימר להיות דומה לאד ווד-

הבימאי שכנראה היה כל כך עמוק שאף אחד לא הבין שהוא -הוא, זה  המציא את הציניות והפוצמודרניזם  ובגלל שעבר הרבה זמן עד שהבינו שהוא שווה משהו הוא זכה בינתיים לכינוי הבאמת מאוד מכובד- "הבימאי הגרוע ביותר בעולם" .

למה שמישהו ישקיע זמן או כסף כדי להכין עליו מחזיק מפתחות- אני שואל,

כי כדי שיכינו עליך מחזיק מפתחות אתה צריך לעשות משהו די חשוב,
ואז חופרים ומוציאים מלא מתכת וחותכים אותה ורוקעים אותך על עשרות אלפי פיסות קטנות
ויש מלא מלא מחזיקי מפתחות.

80% מהם מוצאים את עצמם בארגז משחקים שסבתא שלך שומרת לך כשאתה בא אליה לקיבוץ,
ביחד עם סביבון כזה שמסובבים אותו והוא מנגן בקול חורק איזה פתיחה של סונטה
ולך זה מזכיר צנימים או מנה חמה- תלוי אם סבתא שלך גרה בקיבוץ או בחיפה. 

או שדווקא בגלל שהוא היה כזה מגוחך עשו לזיכרו מחזיק מפתחות ולא חברה להפקת סרטים,

כי מספיק נגיד- עשרים מעריצים שרופים שיגייסו איכשהו כסף שיספיק לעשות מספיק מחזיקים שאחד מהם יוכל להרשות לעצמו להתחפש"ן פה באמצע סתם, ולא להיות תלוי נוצץ ומבריק בקופסת מחזיקי המפתחות של שלויימען פופציק שהוא בעצמו בימאי דוקומנטרי די מאוד גרוע, ואולי יום אחד הבן שלי ילך בדיוק כאן וימצא מחזיק מפתחות על שמו של שלויימען פופציק ויהיה כתוב עליו איזה משפט באידיש, כי שלויימען לא נשמע כל כך הוליוודי, ואם יהיו לו מעריצים הם בטח יגורו בלוג' או בוויז'ניץ או באיראן או סתם במאה שערים.

ידיעות ראשונות ועיתון מערוף מבצבצים מהצפרדע- כאלו של שקית אחת לכל עיתון, שיש לעשירים ליד הבית.

קצת כאילו גם העיתונים משתתפים במשהו הזה שקרה פה , משהו שהיסטוריה תרבות ותעשייה משמשין בו בעירבוביה.

ובעיתון מצוי כתוב משהו נורא נורא פשוט, ויש מלא מלא אנשים שעושים המון כסף מהעיתון הזה
כשכל מה שיש בפנים זה חרא, זבל, ועוד חרא. 

הקטע הוא שיש הבדל בין אמנים "מעיל" לאמנים "תנור"

כלומר- בין כאלה שכותבים \מציירים \ מסריטים, בשביל עצמם וחלקם במקרה מצליחים לעשות מזה כסף,

לבין כאלה שרוצים לעשות כסף ועושים את זה דרך כתיבה\ ציור \ בימוי.

ה"מעיל" כותב לעצמו, שר לעצמו, ואם אלכסנדר מוקדון יבוא וישאל אותו מה הוא צריך אז הוא יבקש קפה או תה או קצת צל.

ה"תנור" לעומתו מבין שכשעולם הדימויים שלך יותר מדיי מסובך יהיה קשה לביים משהו מוצלח,

או לחיות סיטואציה שתעבור מסך ותמשוך רייטינג שיעשה לך מספיק כסף כדי שתוכל להנציח משהו על מחזיק מפתחות אפילו יהיו אלו זוג תחתוניך המגעילים.

אני מתכוון- כדי לעשות סרט טוב או כדי לחיות טוב או לאכול טוב זה ממש לא משנה, אתה צריך לצמצם אורות.

יעני לדבר בשפה פשוטה ולא משנה אם אתה מנסה להגיד משהו נורא מורכב.

לדוגמא- גם מנת גורמה תהיה מורכבת כך שהטעם יהיה בו בסיס של טעים-

מתוק\מלוח\חריף\מה שלא עושה לך את זה- והשאר זה המסביב.

או נגיד גם אם בא לך לעשות לעצמך ממש אחלה בוקר יעני בן זונה של בוקר, אתה תתחיל מקפה כי זה פשוט וטעים.

אז ברור שבסרט או ספר שזו שפה הרבה יותר רוחנית מבוקר או אוכל, אתה חייב לדבר פשוט, לכתוב בשפת דיבור
לקלל הרבה, להגיד הרבה שטויות, ובין לבין לומר את מה שבישבילו התיישבת.

לחיות בין לבין את מה שבישבילו נולדת.

רנדומלית

מתי שבא לך

גם בלי

דרמה

זהו.