חתול ריגול

אז ככה,- הוא אומר לי,
צריכים רק להחזיק עם הזרת בקצה שלא יברח הדבק ולנשוף בעדינות עד שאתה מרגיש שהדבק התקשה וזה מחובר.
אה, ותיזהר שהזרת לא תתפס לך גם כן בדבק- אחרת יפרידו את זה מהקיר בניתוח..
הדבק של היום זה כבר לא מה שהיה פעם.. הוא קורץ והבטן שלי שולחת אותות לחץ לכל הכיוונים,
פשוט רק כשהוא סיים לדבר ועזב אותי לבד כאן עם הזרת והדבק
פתאום קלטתי שלפעמים בן אדם פשוט מתכנן את הכל מראש. - 
כאילו, יום אחד אתם מטיילים שניכם על איזה אי ליד מרכז אמריקה שם-ושניכם הייתם מסטולים מהתחת 24\7 אז עכשיו כשאתה מספר על זה אתה אפילו לא זוכר איך קראו למקום, או יותר גרוע, איזה בירה זאת הייתה,
כאילו מעען- לא שוכחים בירה. 
אני מתכוון- לפעמים אתה קם בבוקר וקצת לא זוכר איפה אתה , זה קורה לכולם, ואז אתה שואל מישהו ברחוב -"איזה יום היום, שלישי לא?" והוא עונה לך - "כן" במין חיוך נבוך כזה, כאילו זה מביך לשאול שאלה כזאת, כאילו פחחח פאדיחה שאתה לא זוכר איזה יום היום. מה לא עשית כלום אתמול? , אז אתה עונה- לא , שום דבר חשוב. 
אבל בירה זה משהו אחר , לדפוק את הראש זה עסק כבד, ואתה בדרך כלל זוכר שזה קרה- כאילו אתה לא זוכר כל כך מה קרה , אבל אתה זוכר שמשהו קרה, יעני- לא יכול להיות שלא קרה שום דבר אחרת היית זוכר מה קרה לא?

אמא תמיד אמרה לי שמזל שהראש בין הכתפיים ולא בארון או בתיק. 
חשבתי שיהיה מגניב דווקא, זה היה חוסך לא מעט כסף, אני מתכוון - במקום ללכת שנתיים להודו כדי לנקות את הראש - היית שופך קצת סבון לבפנים ושוטף, או במקום לבזבז עוד עשרים ועוד עשרים על כמה חצי גולדסטאר בכוס מלוכלכת -
היית לוקח את הראש ודופק אותו בקיר.. חבל על הכסף נראה לי. 

העניין הוא שיום אחד אתם חברים ועשרים שנה אחרי זה הוא גנב לך את האישה
והכניס אותך על חשבונו למוסד טיפולי ועכשיו הוא עוד דואג לך, בא להציל אותך מעצמך הבן זונה. 
אז סוף סוף אני קולט שכל הקטע עם הדבק זה בכלל בכוונה. ז"א- הוא הדביק אותי לקיר בכוונה והשאיר אותי למות כאן בחורבה הזאת שפעם גרתי בה עם אשתו- אשתי ז"א. 
ואם גם זה לא מספיק אז מסתבר שהועידו את המזבלה הזאת להריסה כבר לפני שבוע והמועד הוא להיום לעוד שעה.

חצי מהזמן התבזבז לי על לנסות להיחנק מצחוק, זה כמעט עבד. חשבתי שזה מצחיק ממש, אפילו מאוד מצחיק.
הרי כל הרעיון של בדיחה זה שיש לידה , כלומר משהו נולד ויש לו שם וסיפור והוא גדל. 
וקצת משעמם לו וגם קצת לא, והוא קצת אחראי וקצת מניאק, ויש לו משפחה וילדים ובסוף בא הפאנץ' ליין.
אני מתכוון- חשבת שיקרה משהו מסויים וקורה משהו אחר לגמרי, נגיד בדיחה כמו:
מזה אפור עם משהו ירוק ודי קשה לראות אותו? - חתול ריגול עם צעיף מכבי חיפה ביער טרופי.
אז יש את השאלה שהיא משהו בסגנון של חידה קצת מצחיקה , ואז באה התשובה ואתה לא יודע איך להתמודד עם זה,
אז אתה צוחק. כמו שמספרים לך שחבר מת, אז אתה צוחק כזה, אתה לא יודע למה אתה צוחק אבל זה פשוט יוצא לך החוצה. פרץ של צחוק משחרר ומתגלגל שלא יוצא לך אפילו מבדיחה ממש טובה.

בחצי שעה שנותרה לי דמיינתי את הראש שלי במקום הכדור הענק מהברזל שהורסים איתו בתים. 
דמיינתי את עצמי דופק את הראש בבית, לא באיזה בר מסריח, בבית שלי.
והראש שלי זה הפאנץ' ליין שמכה בקו המזגזג והמעניין הזה שנמרח ומתפשט לאורך הקיר המרכזי.
ואנשים באים מבחוץ צורחים, אבל לא מפחד אלא יותר כמו בקרקס כשמגיע הפיל ועומד על כדור.
אז אתה לא באמת מפחד שיקרה לך משהו כי זה פיל מאולף וככה, אבל צורחים כי כיף לצרוח, זה משחרר.

בסוף זאת בכלל הייתה מסיבת יום הולדת והעוגה הייתה בצורת כדור ברזל ובטעם של תותים מצופה שוקולד.
כולם הגיעו וספרו בדיחות. אפילו ליצן היה. 
זה לא סוף קלאסי, 
גם כי אשתי והילדות עדיין אצלו וגם כי כל הבלגאן הזה נמשך בערך עשר דקות,
אני מתכוון - אם זה היה באמת קורה היה לוקח לזה עשרים שנה ומשהו להתרחש, אם לא כוללים את הילדות וככה,
אבל לקח לי עשר דקות של כתיבה רצופה מאולתרת לארגן את כל זה אז זה לא הכי יפה ומשופץ,
אבל לפחות הזרת שלי לא צמודה לעין שלי בדבק, יעני- זה לא קיץ' , דביק כזה..