יצאתי לשמור קצת רוח

בחדר הזה יש חלון ממש קטן וכמעט ואין פשפשים,
זה אמור להיות מספיק בשבילי.
העשב נשרף והחדר מלא
עשן, כמוני, פשוט קורה, פשוט פה.

בלי שום כיוון מסויים, או צורה,
ודווקא זה מה שהופך את התמונה ליותר ברורה,
כמו מין חותם מסתלסל עם ריח כזה שמזכיר לי אותי.

בחדר הזה יש נשימה ונשיפה, אדם ואדמה, מה וכי.
בחדר הזה יש משהו שמזכיר חיקוי גרוע מאוד של שירותים.
בחדר הזה יש משהו מאוד לא מתחנף, אפילו מסריח קצת,
משהו רסמי ולא מהוקצע, כזה שמוצאים במקרה.

מחוץ לחדר הזה יש חומות ומסיכות ונוסחאות,
וכל מיני המצאות לא מוצלחות במיוחד,
אולי אפילו לא מוצלחות בכלל, אפילו גרועות מאוד, מסוכנות.
פטנטים משוכללים יש להם שם , נוצצים, מסודרים.
תהיה ילד טוב, תלמד משהו, תתחתן, תעבוד,
ואולי אולי בלי שום התחייבות
אולי אם תעשה בדיוק,
אבל בדיוק מה שאומרים לך, תהיה מאושר,
תראה אותנו..

בתוך החדר הזה יש חלומות,על ימים ומפלצות,
מסעות גבורה ומלחמות.
בארבעה רבעים ושבע שמיניות.
וחברים אין סוף וטירות מכושפות עם אוצרות מגלגולים קודמים,
וחומות להפיל, וממלכות אסורות, ואוייבים מרושעים וטפשים,
ובדיחות פנימיות עם חברים אמיצים בחבורת לוחמים טיפיקאלית
שיושבים פה בחדר מסביב לשולחן הפנימי שלי, העגול,
יושבים ומחכים לרוח ים שתפזר לנו שיער שכבר אין לנו
בשיט אל יעד נסתר, מסוכן, ונפלא, במסע שעוד לא התחלתי .

עשן עולה ומסתלסל תופס כיוון ותוך כדי,
עוד מתפזר ומשתלב יוצר צורה ומתקרב,
שתלתלייך זהובים וזוג שפתייך אדומות כמעט- עדיי,
אבוא אלייך ערפל בהר סיני בעומק לב.
בam - g בdm -c ב e מוקטן וקצת יורד,
שלב אחד ועוד שלב ככה בצעד תימני.
ויש סיפור ועלייה, בחצי טון וזה עובד
זה שח מט כיף, כי אין מפסיד, זה רק המלך ואני
פיון פשוט, טוראי ראשון, ובך כמו שיר להתערבב.

ואל תבכי ילדה עכשיו
אני חייל, והמדים
עשויים אור וחופש,
זאבי י-ה-ו-ה.

כשהייתי קטן הבטיחו לי מלחמה קדושה ושלום אמיתי, אבל לא באמת.
עכשיו המלחמה אמיתית והשלום קדוש, אבל לא באמת.
ומי החליט שאבסולוט ורומננטיק הם מילים גסות,
ויש איזון ויציבות וצריך סדר
כשבאמת בפנים אנחנו כולנו מתפללים בסתר
לקצת בלגאן וצבע וחיים?

ומי קבע שכבר אסור להתחרפן
וסתם לצחוק ואז לבכות ולחייך, ולאהוב,
מי אמר שסתם לשיר ולחבק זה לא בסדר?

פעם עיניים נוצצות היו נשק טהור של קדושים ואמיצים
היום הן תווית מחיר חד פעמית שמדביקים לנרקומנים,
הרי אסור ליצור, להשתגע, או לצחוק, בלי אישור מאיזה מישהו.
מי אמר שאסור להאמין במשהו עד הסוף?
מי אמר שזה ילדותי להאמין באמת במשהו עד שזה כואב?
מה ילדותי בלחלום על הכי טוב והכי פייר,
מה ילדותי באהבה ואמון ומוזיקה?

אתם קונים פרסומות שמוכרים לכם סקס במסווה של משחת שיניים,
פוליטיקה במסווה של זוגיות.
מסתובבים כל החיים שלכם בין סרטים הוליוודים שמנסים לסחוט ממכם עוד קצת קיצ'
רק כדי להרגיש ולו לרגע אחד קצר משהו שמזכיר לכם את הדבר הזה שאנחנו קוראים לו אהבה
אז מה ילדותי בלהאמין בזה באמת, מה לא בסדר בלחיות את זה עכשיו, כל הזמן.
אתם נלחמים בשם הצדק והטוב כביכול, על אדמה וכסף ושלטון, אז מה ילדותי בלהילחם ברוע?
מה לא בסדר ומה לא שפוי בלצאת למלחמה שלי בשביל טוב אמיתי ולהאמין שאנחנו ננצח?
מה ילדותי בלהאמין באור?

הקיץ היום
השיב רונו של ליל
תם יום של שרב
הגיע יום סוער
מעל פסגת ההר
לחשה עלמה לעלם
שיר אהבה אשר לעד
לא ייגמר....