מתאבד שגרתי

בוקר.
שורה של עלים לבנבנים עפים במעגלים דרך החלון הפתוח למיטה שלי . קר בפנים, 
בחוץ חמים ,נאה.
"איך פותחים ככה את הבוקר?" שאל סטיקר שקיבלתי מתייר אחד אתמול , והיום הוא מודבק על דלת.
ציוצי הציפורים ושריקת הרוח ניגנו קלאסיקה מוכרת כזאת, של בקרים סתמיים באמצע אוקטובר. 
עשיתי כבר את כל מה שבנאדם עושה בבוקר,- 
שתיתי קפה פיטמתי את המקטרת לעוד חצי שעה ואפילו שטפתי פנים.
אין בזה שום דבר מגניב אני עושה את זה כל בוקר כמעט בדיוק באותה הצורה.
הרבה קפה והרבה סוכר, מקטרת חצי מלאה ומים מהדלי ליד החתול בכניסה לבית.
ה"לקום בבוקר" קצת מטריד אותי בזמן האחרון, אני שואל: למה שיהיה גוון שונה הבוקר?
למה שהקפה יהיה מר יותר או טעים יותר ואיך זה שהמים מגעילים היום ממש כמו אתמול?.
הגיוני לחשוב שאין זה משנה הגוון הקפה והטעם של המים ושום דבר לא אמור להשתנות בכלל.
ואולי זה היופי בבקרים האלו ,של אמצע אוקטובר- שהכול חוזר על עצמו. מין תקליט ישן ומפויח.

מעניין אם יכתבו איזה שיר על הרומן שלי עם הבקרים של אוקטובר, אני חושב על זה די הרבה. 
כמו הבקרים גם אני חוזר על עצמי עם אותן שאלות ואותן חוויות, אותן ההתפרצויות ואותה התלהבות.

בוהוריים.
שורה של עלים לבנבנים וקצת יבשים נחים בפיזור על המיטה שלי, חם בפנים.
בחוץ עוד יותר חם.
כבר לא מעניין אותי ה"איך פותחים את הבוקר", הבוקר חלף עבר לו עם ציוצי הציפורים והקלאסה של אמצע אוקטובר.
כבר שתיתי קפה, תענוג, כמו תמיד. המקטרת הייתה מלאה מעט יותר מדי והמים מעט יותר מסריחים.
הגוון הקבוע כבר לא כל כך מטריד אותי, אני בתוך השיגרה וטוב לי.
יש אפילו משהו מפואר במונוטוניות היפה הזאת.
משהו מסורתי, עתיק.

ערב.
שורה של עלים יבשים עם אזכור קל של צבע כלשהו מפוזרים על המיטה והרצפה יחד. 
המיטה היא השינה של אתמול והעלים של הבוקר, הריצפה של הבוהוריים והלכלוך של הערב,
שיקוף של לוח הזמנים המשתנה שלי.

קצת יותר מאוחר בערב.
אני מסתכל בפעם האחרונה בעלים הלבנים, בשריקת הרוח במנגינה של הבוקר.
בפעם האחרונה.
מצמיד קנה לגרון ומגרד לי,
תגרד, הוא לוחש לי. 
הוא לוחץ על ההדק לפני שאני מספיק לגרד והנה אני.
מרחף עם העננים והרוח,
השיגרה, ציוצי הציפורים והמים המסריחים נראים מרחוק כמו נמלים קטנות. החתול עדיין ישן מהבוקר.

מעניין אם מישהו כותב עלי עכשיו
על השיגרה, המים של החתול והעלים, על הגלגל והריבוע.
כמוני גם הבקרים עוד חוזרים על עצמם ולא משנה מי אתה וכמה אתה מתוסכל 
הכדור מסתובב. (או שבעצם לא..)
כי זה מה שכדורים עושים.