מאמר סוציומוזיקלי מה27 למרץ 2011

אז אני פותח את מוסף "7 לילות" של ידיעות אחרונות ובכתבה בעמוד הפנימי הראשון

 תחת הכותרת "היו לו פעם עקרונות" שירבט לו אורי משגב סוג של המנון כזה:

'בית המשפט חייב את הדג נחש לשלם 100 אלף שקל לאריאל זילבר בגלל שהשתמשו בחלק משיר שלו. זה מה שקורה כשלא מבינים איך לעשות מוזיקה היום.'

"השופט העליון בדימוס תיאודור אור הוא אולי אדם רב זכויות, אבל החל מהשבוע שעבר הוא גם מהווה הוכחה מעציבה לניתוק של מגדל השן המשפטי מהמציאות. בפסק בוררות שערורייתי קבע אור שהדג נחש ישלמו לאריאל זילבר 100 אלף שקל על הפרת זכויותיו. הסיבה: העתקת חלק מהלחן של שירו 'ואיך שלא' לתוך שירם מה נעשה, מתוך האלבום 'חומר מקומי' שיצא ב2004. זילבר הטרחן טען גם ל"פגיעה מוסרית", מאחר ששירה של הלהקה עוסק בעישון סמים קלים, רחמנא ליצלן. כבוד השופט לא הסתפק בקנס המנופח, אלא גם הורה לנתבעים להוריד מהמדפים שני אלבומים שמכילים את השיר, להימנע מלהוציאם מחדש, להחריג את היצירה מול אקו"ם ולחדול מביצועה על הבמה. טוב שלא ציווה עליהם הפסקת פעילות, או שלח אותם לעבודות שירות בבית הכנסת של האדמו"ר זילבר.'

'אין לי מושג לכמה היפ הופ וגרוב מאזין כבודו באייפוד. אני מנחש שתמונת העולם שבו כולם מסמפלים, מרפררים, עושים מחוות ומבשלים מאש אפים לא ממש הובאה לידיעתו.'...' אני מבקש להצביע על האבסורד וחוסר הפורפורציות- "ואיך שלא" היפה הוא אחד מלהיטיו המוצלחים של זילבר; "מה נעשה" אינו שיר מוכר במיוחד של הדג נחש. הלהקה לא התעשרה על חשבונו, לכל היותר עשתה לו כבוד.'

...' האמת שגם אני רוצה לתבוע: את אריאלי זילבר, על פגיעה בזכויותיי המוסריות. לא מקובל עליי שחבר להקת תמוז החד פעמית, הגאון שהגה את "בטי בם" ו"רוצי שמוליק", המהפכן שצימרר עם "אני יושב לי על הגב" וחידש עם  "מסך עשן", הפך לצדקן שמסתובב בהתנחלויות ובבתי משפט." (אני חוזר- טרחן..התנחלויות..בתי משפט)

וזו התגובה שהייתי מפרסם ב7 לילות של שבוע הבא אם רק הייתי יכול:

 הכותרת לשלי היא :

 עקרונות בתחת החילוני שלי

 לילה,

אני יושב על הישבן החילוני שלי וכיף לי, כי אני לא פוחד.

אני יושב על הכיסא החילוני הנוח שלי מול החלון החילוני הפתוח שלי והרוח נושבת לי בשערות החלוניות הצבעוניות שלי, ואני לא פוחד לפתוח את הלב שלי אפילו לפחדנים עלובים כמוך אורי.

אני רואה ממש מולי, בצד השני של הכביש, את הקידמה והשלום

דופקים על מסך הברזל החילוני של המחנה החילוני הבטוח שלך ומנסים להיכנס.

 "האמת שגם אני רוצה לתבוע: את אריאל זילבר, על פגיעה בזכויותיי המוסריות. לא מקובל עליי שחבר להקת תמוז החד פעמית..

..המהפכן שצימרר עם 'אני שוכב לי על הגב' הפך לצדקן שמתרוצץ בהתנחלויות ובבתי משפט"

אורי אחי Come on man, זה לא הצדקנות ולא הטרחנות שמציקים לך

אלא העובדה שאומן ענק ומוערך

ערק לטובת עקרונות שרק האיזכור שלהם מעלה בחילה אנטישמית בגרון החולה שלך.

זו בדיוק הסיבה שהתנחלויות ונסיון לשמור על פרנסה

מפריעים לך באותה מידה ומוזכרים באותו משפט.

עזוב את זה שכל מי ששכל ופתיחות בקודקודו יבקש-

"להצביע על אבסורד וחוסר פורפורציות"

בכתב שמעודד גניבת זכויות יוצרים ועישון סמים "קלים" בעיתון מכובד וחוקי.

כן, אתה כן כותב שיש לך רגישות לזכויות יוצרים,

אבל באותה נשימה אתה יורד לחיים של בנאדם שמנסה בצורה לגיטימית לחלוטין לשמור על הפרנסה שלו,

כי זה לא על זכויות יוצרים וטרחנות ,

זה לא הנושא.

הנושא העמוק של הפרוזה העיתונאית המגוכחת שלך הוא הסאב טקסט,

או בתור מחווה אומנותית למשורר ישראל דושמן-

אורי הפחדן הלך בבוקר אל הגן, טיפס על עץ התרבות החילוני וגילה שיש לו חור מאוד גדול במכנסיים.

חילוניות זה שלום. חילוניות זה עולם שבו כולם חיים בשלום אוטופי,

כי המכנה המשותף החילוני לכולנו, החילונים, הוא חוסר אג'נדה.

בעולם החילוני אין אלוהים רוחני ואין אלוהים תרבותי ואין אלוהים פוליטי.

להיות חילוני במהות זה לפתוח את הלב שלך לכולם.

למתנחלים, לפלסטינאים, לשמאל רדיקאלי ולמרכז פושר.

ללסביות, להומואים, לעשירים אשכנזים כוחניים ולמזרחיים בורים.

לגזענים, ולשוחרי שלום.

לסטלנים חכמים ומגניבים כמוך ולסאחים דתיים כמו אריאל זילבר.

אתה לא חילוני אחי, אתה יותר ממתנחל, אתה סופר דתי, אתה מרובע ציני ופחדן עלוב.

יותר גרוע מזה,

אתה אין לך שורשים אתה.

ועל זה אני מצטט קטע חילוני היסטורי חשוב מynet

ששייך דרך אגב לעיתון שאתה כותב בו:

מספרים כי הרב קוק הלך בחולות לבית-הכנסת ופעם אחת ראו את הסופר י.ח. ברנר הולך על העקבות של הרב בחולות.כשנשאל לפשר הדבר, השיב ברנר,

"שמא ידבק בי משהו מגדולתו של הרב ואזכה לקבל ממנו השראה". (יהדות- דיון- חוזרים ליפו בעקבות הרב קוק)

אתה מבין? לי.ח. ברנר היה כבוד אומנותי, כבוד אנושי.

היה לו אהבה ופתיחות לבני אדם, (אפילו לרבנים!..), :)

הוא לא היה כותב דברי שנאה ונאצה כמו שלך על קוק רק בגלל שהוא

לא חולק איתו את אותה צלחת תרבותית\פוליטית,

להפך, זה רק גרם לו להעריך את הרב קוק עוד יותר.

הוא חי את החילוניות במלוא עוצמתה,

אוכל חזירים ביום כיפוור שכמותו התיר לעצמו להחמיא לרק קוק.

הוא התיר לעצמו כי הוא לא פחד. הוא לא חי בעולם של פחד,

עולם של מחנות וצדדים ומתרסים ושנאת אחים.

הוא חי בעולם שבו אומנות, ולא משנה אם יש לה כיפה או אין לה, מוערכת בצורה אובייקטיבית.

אתה ודומיך,

ראוי ותלמדו מאנשים כמו י.ח ברנר, כמו ח.נ. ביאליק.

אותם אנשים שמהסקס התרבותי \ רוחני שלהם, אתה נולדת.

ראוי שתעריכו אנשים כמו אריאל זילבר, שלמרות שהוא ידע מה יהיו ההשלכות הכלכליות של האמירות שלו,
של הדעות שלו, של המעשים שלו,

החליט ללכת נגד הזרם ולעוף עם האמת שלו עד הסוף.

תאמת שזה מה שתמיד הגניב אותי באריאל זילבר, הוא משוגע,

הוא פרובוקטור,

הוא אמיתי.

ואני לא יכול להכחיש שהוא כותב מעולה גם עכשיו למרות שאני לא מסכים עם הרבה מהתכנים שהוא משכתב.

כי אומנות זה כמו חילניות , זה חופש.

אני מדליק ג'ויינט שם ת'אוזניות באוזניים ונותן לטראנסים של goa להעיף אותי למקום אחר, למקום נקי ויפה יותר.

אני אדם חופשי, ואתה  ממש מעצבן אותי.